מאז ומתמיד אהבתי לבשל. הזיכרון הראשון שלי מהמטבח הוא מגיל 6. באותה תקופה התחלתי לעשות נסיונות ולבלגן את מטבח בית הוריי.
את דרכי המקצועית התחלתי אצל השף ויקטור גלוגר, אצלו למדתי את רזי המטבח הצרפתי הקלאסי.
מאז ומתמיד אהבתי לבשל. הזיכרון הראשון שלי מהמטבח הוא מגיל 6. באותה תקופה התחלתי לעשות נסיונות ולבלגן את מטבח בית הוריי.
את דרכי המקצועית התחלתי אצל השף ויקטור גלוגר, אצלו למדתי את רזי המטבח הצרפתי הקלאסי.
ממנו המשכתי למסעדת מול ים והשף יורם ניצן ממנו למדתי מהי מצוינות, מקצוענות, בישול עילי ומטבח מדוייק. באותה התקופה נסגרו רוב המסעדות המובילות של אותה התקופה והאופציה היחידה להתקדם היתה לטוס לחול. טסתי לצרפת לסטאז' קצר אצל השף מארק וירה שמסעדתו שבאלפים הצרפתים מעוטרת ב3 כוכבי מישלן,לאחר 10 ימים התקבלתי לעבודה ונשארתי לעבוד שם כשנה.
וירה מתמחה באיסוף (4 בבוקר ביער..) חומרים טבעיים כגון שורשים, פטריות, טחב, קליפות של עצים, פרחים ועשבים מיערות האלפים והפיכתם ליצירות מופת שנוגעות בבישול מולקולארי.
אצל וירה למדתי לשכוח כל מה שידעתי ולהתייחס לצלחת כאל בד קנבס ולחומרי הגלם כאל צבעים.
לאחר שנה חזרתי לארץ ונפגשתי עם השף רועי סופר (גאון בפני עצמו) שבדיוק חזר ממספר שנים בניו יורק, התחברתי אליו והפכתי להיות הסו שף הראשון במסעדת פנגיאה שהגישה פיוז'ן משובח בין המטבח האירופאי לאסיאתי.
התחנה הבאה היתה משרת השף הראשונה שלי, ביחד עם השף דודו בן יתח, הקמתי את המטבח הראשון שלי, מסעדת מרתה בבית ציוני אמריקה.
המטבח הבא שבו הייתי שף היה כבר המטבח שלי, ביחד עם 2 שותפים בניתי את מסעדת פורט, בבית מנהלת המרינה בהרצליה, טברנה ים תיכונית עכשווית.
לאחר שנה תליתי את הסינר והתחלתי ללמוד רפואה נטורופתית וסינית בקמפוס ברושים של אוניברסיטת תל אביב.
כיום אני מתפקד כשף הבית של רשת 4שף, מעביר שם סדנאות בישול מגוונות שמתחלפות תדירות, מיעץ ומלמד בישול בדגש בריא.
סגנון הבישול שלי הוא ים תיכוני בבסיסו ושואב השראה מכל מה שאפשר.
אני מאמין בחומרי גלם מקומיים במטבח עונתי בריא ומרענן.
כל מי שטייל בתאילנד וטעם מהמטבח המקומי יודע שאחד ה"שוסים" היותר גדולים של המטבח התאילנדי הוא סלט פפאיה ירוקה. זה סלט קראנצ'י, חרפרף, מעניין ובעיקר מאוד מאוד מרענן.
את הסלט הזה המצאתי בהשראתו. הוא אחד המתכונים הראשונים שכתבתי שהפך להיות מנת הדגל שלי. את פירות הים ניתן לקנות בכל חנות דייג שמכבדת את עצמה, היום יש מספיק והותר שמפוזרות ברחבי הארץ.
אם יש משהוא שזכור לי מהילדות, ששנאתי באופן מובהק - זה חצילים. אבי ניסה לשכנע אותי כמה זה נהדר וטעים, ושאני לא יודע מה אני מפסיד. בגיל 15 פחות או יותר הבנתי ומאז אני לא מפסיק להשלים את החסר, בכל וריאציה אפשרית.
את קרם החצילים הנהדר הזה למדתי להכין אצל יורם ניצן במסעדת מול ים, שם הוא היה מגיש את זה עם סקאלופ בפאנקו, ויניגרט עגבניות וסלט צבעוני של פלפלים וכרוב סיני (אגב, מנה מנצחת). מאז אני עושה איתו המון ניסיונות ושילובים.
את ההשראה למנה הזו קבלתי במהלך עבודתי בצרפת, שם הכל היה ניטחן והופך לפירה, מסונן מספר פעמים ומגיע למרקם מושלם ואוורירי. בניגוד לחומרי הגלם היקרים של מטבחי צרפת, שעועית היא חומר גלם מאוד ים תיכוני, זול ופשוט להכנה, שבטכניקה הזו מקבל טוויסט מעניין.
לפני 6 שנים טיילתי מספר חודשים בהודו, התאהבתי באנשים בריחות ובמטבח המקומי שהולך ומשתנה ממדינה למדינה. אחד הדברים שתפסו אותי היה המשקה המרענן הפשוט והנהדר הזה, יוגורט טרי שנטחן עם פירות. זה תיקן לי את טראומת ה"פרילי" מהילדות ...
מאז אני מכין המון וריאציות שלו בשילוב של סגנונות וטעמים שונים.