אני עידו זרמי ואני שף. גדלתי במשפחה בה האוכל תמיד היה נושא אהוב ומרכזי. דודה שלי, דליה פן לרנר, היא גסטרונומית בעלת שם בינלאומי. יש לה ידע מעורר הערצה בתחום האוכל והקולינאריה, והיא זו שבעצם החדירה בי את האהבה לתחום ואת הרצון לעסוק בו כמקצוע.
אני עידו זרמי ואני שף. גדלתי במשפחה בה האוכל תמיד היה נושא אהוב ומרכזי. דודה שלי, דליה פן לרנר, היא גסטרונומית בעלת שם בינלאומי. יש לה ידע מעורר הערצה בתחום האוכל והקולינאריה, והיא זו שבעצם החדירה בי את האהבה לתחום ואת הרצון לעסוק בו כמקצוע.
כבר מגיל צעיר נמשכתי אל תעשיית המזון וכנער שטפתי כלים ועשיתי שניצלים במזנון התאומים שליד מכללת שנקר ברמת גן. מאז, עבדתי בכל עמדה אפשרית במסעדה, כפיקולו, מלצר, ברמן, בריסטה, מנהל משמרת ומנהל מסעדה בצד השירותי, ובכל התחנות, משטיפת הכלים ועד לשף ראשי, במטבח. אחרי שירות צבאי בנח"ל ועבודה כדייל ב"אל על", נסעתי לארה"ב ונרשמתי ללימודים בC.I.A- Culinary Institute of America.
עם סיום הלימודים (שכללו סטאז' במסעדת www.oceanarestaurant.com ,Oceana המתמחה בדגים ופירות ים), התחלתי לעבוד כטבח במסעדה ספרדית בשם Azafran www.azafrannyc.com, שם קודמתי תחילה למשרת הסו-שף ולאחר מכן לתפקיד השף. העבודה ב Azafran פתחה בפניי את הדלת לפן המנהלי של המקצוע, ונתנה לי את האפשרות ללמוד איך ליישם את הידע הטכני והתיאורטי שקיבלתי בבית הספר תוך כדי הכשרה וניהול של צוות.
המטבח הבא בו עבדתי היה זה של www.theseagrillnyc.com ,The Sea Grill Restaurant שם התמחיתי בהכנת מאכלי ים. משם החלטתי לסגור מעגל ולחזור למסעדה הראשונה בה עבדתי כסטאז'ר בתקופת הלימודים ,Oceanaהפעם כחלק מן הצוות הקבוע של המטבח.
אחרי שהות של 6 שנים בניו יורק חזרתי ארצה, ועבדתי כסו-שף במטבח של רמה בישוב נטף, שליד ירושלים. התחנה הבאה הייתה מסעדת טפאו בתל אביב, שם חזרתי למטבח הספרדי - אחד האהובים עליי.
היום אני Executive Chef של פודיז-גסטרונומיה, חברה העוסקת במתן ייעוץ קולינארי למסעדות, אני עוסק במחקר ולימוד היסטוריה גסטרונומית, במסגרת עבודתי ב"אקדמיה לפירות" אני כותב טור שבועי על פירות בYNET- ומתוך אהבה אמיתית לחינוך אני מרצה בבית הספר הגבוה לקולינריה "בישולים".
כשהייתי הסו-שף ב"מטבח של רמה" בנטף, נהגנו להכין לאירועים, כיסוני בצק בירה, עם תאנים מיובשות כמילוי. מאוד אהבתי את הפשטות היחסית שבהכנה לעומת הטעם הנפלא וההנאה שמתקבלת. לקחתי את הרעיון הזה, הוספתי לו עוד טעמים, ושיניתי את מרקם המילוי, ע"י כך שהשריתי את הפירות היבשים במים חמים. התוצאה היא כדור אנרגיה מלא בטעמים וכייפי לאכילה.
סלט עלים מהווה תמיד חלק מהארוחות שאני מבשל, ופעמים רבות מתפקד כארוחה בפני עצמה. אני אוהב לשנות את המרכיבים המלווים את העלים ואת טעמי הוויניגרט, כמעט בכל ארוחה, בהתאם לעונה ולמצב הרוח. לעיתים אני עולה על שילוב מוצלח ומעניין של טעמים וטקסטורות. הסלט הזה, באופן מובהק, הוא אחד הסלטים היותר טובים ומעניינים שיצא לי להכין. יש בסלט הזה ניגודיות מחמיאה בין המרקם השמנתי של הגבינה, לבין הנוכחות הטקסטוראלית והקראנץ' של התאנים והאגוזים. השומניות של הגבינה, מקבלת סיבוב והשלמה עם הטעם החמוץ-מתוק של הויניגרט.
ישראלים אוהבים מרק כתום, מרקים על בסיס בטטה וגזר מככבים כבר שנים רבות בתפריטי מסעדות ובתי קפה. הגרסה השכיחה של המרק הכתום, איך לומר, יצאה לי מכל החורים.בעת שעבדתי במסעדת אושיאנה (Oceana) בניו יורק, דרכי נפגשה בגרסה הזו של המרק, שמשלבת טעמים ממרקים ארמניים ומהקריביים. המתיקות הטבעית של המשמש המיובש עולה באיכותה, לטעמי, על זו של הבטטה.